<h1>ספר הנייר הלכ' חנוכה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ומצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ואי אדליק קודם וכבתה חייב לאדלקה דקדמה בלא זמניה הוא. נר שיש לה שתי פיות, קרושייל בלעז, עולה לשני בני אדם. מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי, עולה לכמה בני אדם, לא כפה, אפילו לאחד אינו עולה, דכמדורה דמיא.
הגהה. ושאלתם בנר חנוכה ששכח מלהדליק בלילה אם מדליק למחר, כן דעתו נוטה דדחוי הוא כדתניא מצותו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ומשום פרסומי ניסא, וביממא ליכא פרסומי ניסא, וכ"ש בשאר לילות אם לא הדליק דחוי הוא לגמרי. ע"כ דברי רב שלום גאון ז"ל.
הגהה. בשאלתות דרב אחאי כתיב נר חנוכה שכבתה בליל ראשון, בליל שיני מוסיף עליה שמן ומדליק, וכן בכולן, כבתה ליל שמיני עושה לה מדורה ושורפה. ע"כ. הגהה. וצריך נר אחר להשתמש לאורה. ע"כ.
ה"ג, ת"ר בעשרים וחמשה בכסליו יומי חנוכה תמניא אילן דלא למספד בהון, שנכנסו יוונים להיכל וטמאו כל השמן, וכשגברו בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעו שמונה ימים בהלל והודאה. ומחייבינן כל ישראל לאדלוקי בחנוכה לילה קדמאה נרה חדא ומשמשיה, ותניינא נמי תרתין ומשמשיה, וכן בכל לילא מוסיף חדא, דק"ל כב"ה. הגהה. ולדידן שאנו מדליקין בפנים, ואין שייך הכירא רק לבני הבית, יכול להדליק עד עמוד השחר כל זמן שבני הבית נעורים ואין צריך להדליק רק בפתח אחד ואסור להשתמש לאורה, רק לאור השמש מותר, ונכון לעשות השמש ארוך יותר מכולן. ובע"ש יעשה כולן ארוכות לפי שמדליקין מבעוד יום, וצריך שימשכו עד שתכלה רגל מן השוק. לשון השר. ע"כ.
<h2>דף כב.</h2>
הגהה. האורבלי ז"ל היה מקובל שאם אין מזוזה בפתח שמדליק בימין. ע"כ. והלכתא דנר חנוכה בשמאל ומזוזה בימין והיכא מנח לה, בטפח סמוך לפתח ולמטה מכ' אמה, ואם הניח למעלה לא יצא. ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. ולדידן דביני גוים דיירינן כשעת הסכנה הוא, ומנחא בגו ביתא בכל מקום. ואסור להרצות מעות נגד נר חנוכה, גם להשתמש לאורה, וכבתה אין זקוק להדלקה, וכן הלכה ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה. הגהה. היה תופס נר חנוכה בידו לא עשה ולא כלום דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה. ע"כ.
<h2>דף כג.</h2>
הגהה. הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום, אשה ודאי מדלקת כר' יהושע בן לוי. ע"כ.
נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס, ואשה ודאי מדלקת וגם פוטרת אחרים. הדליקה חש"ו לאו כלום הוא. אכסנאי דלא נסיב חייב בנר חנוכה, ומשתתף בפריטי, אבל נסיב אתתא פטור, דמדליקין עליה בגו ביתיה.
הגהה. המברך מברך בלילה ראשונה שלש והרואה מברך שתים שעשה ושהחיינו. וכתב רבי' יצחק ב"ר יהודה בשם ר"ת ע"ה דברכה זו לא נתקנה אלא למי שאינו מדליק בביתו, או ליושב בספינה. השמש אינו מן המניין לאפוקי נפשי' מפלוגתא דרב ושמואל דאין מדליקין מנר לנר. עכ"ל.
המדליק נר חנוכה מברך לילא ראשונה שלש, מכאן ואילך מברך שתים. והרואה מברך אחת שעשה ניסים והיכן ציונו מלא תסור או משאל אביך ויגדך. והילך הברכות כתיקונן. בא"י אלמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה. בא"י אלמ"ה שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, ושהחיינו.
<h2>דף כג:</h2>
נר חנוכה וקדוש היום נר חנוכה עדיף דאיפשר דמקדש אריפתא שבת וחנוכה מברך אחנוכה ברישא והדר אשל שבת. הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידים חכמים.
הגהה. ראש חדש טבת שחל להיות בשבת בחנוכה קורין ו' בפר' השבוע וחד בר"ח וחד המפטיר בחנוכה ומפטיר בנרות דזכריה. ר"ח טבת שחל להיות בימי השבוע קורין ג' בר"ח ורביעי בחנוכה. ופעם אחת אירע בטרויש דקרו ג' בחנוכה ורביעי בר"ח והצריך רש"י לחזור ולקרות כהן ולוי וישראל בר"ח ורביעי בחנוכה. ריב"א. הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים ז"ל בחנוכה קורין כהן ולוי ביום השני ושלישי קורא ביום השלישי, לפי שאין בפרשה רק ששה פסוקים וצריך לקרות ט' פסוקים. וביום ראשון של חנוכה מתחיל מויהי ביום כלות, גם היה מתחיל בברכת הכהנים. ואין אומרי' למנצח בחנוכה ולא בפורים, ואינו גומר קדיש קודם הוצאת התורה מאחר שאין בו מוסף, ואומר קדיש אחר קריאת התורה ומכניסה בתיבה קודם שיאמר תהילת. ובשבת שקורין בו הלל אין אומרים צדקתך. וכן בר"ח שחל להיות באחד בשבת אין אומ' צדקתך. ע"כ דברי הרב.
<h2>דף כד.</h2>
ומחייבינן לאזכורי של חנוכה במוספין ובצלותא דשחרית וערבית ומנחה וכולם בהודאה, אך אינו חוזר לראש אם טעה ועקר רגליו ואם לא עקר רגליו חוזר להודאה, וכן בברכת המזון בהודאה ואינו חוזר כלל. ואלמנה חייבת בנר חנוכה. עכ"ל ה"ג. שבת ור"ח שחל להיות בחנוכה צריך להזכיר על הניסים בתפילה אבל בהפטרה אינו מזכיר רק שבת לבד, וכן במנחה ביום הכיפורים.
